גאיה אוהבת את השמש
דורון שנער
לפני יותר משלוש שנים פנה אלי הסופר דורון שנער וביקש חוות דעת על סיפור ילדים שכתב. לשמחתי, הסיפור היה נחמד בעיניי (זה לא קורה לי הרבה) והסכמתי לערוך אותו. עבר זמן, ובסופו של דבר הספר מצא בית חם ומאייר מוכשר וממש לא מזמן יצא לאור.
כל ספר שאני חתומה עליו, כעורכת או כמתרגמת, אני אוהבת – אחרת לא הייתי טורחת לעבוד עליו. אבל לא כל ספר כזה מעורר בי תשוקה להתלהב ממנו בפרהסיה. גם הספר הזה, אילו יצא לאור זמן-מה לפני 7 באוקטובר, רוב הסיכויים שלא הייתי חושבת להמליץ עליו כאן; כי הוא אמנם נחמד מאוד-מאוד, לא סתם עודדתי את שנער להוציא אותו לאור, רק לא הייתי בטוחה שיש בו ייחוד ששווה המלצה נלהבת. אבל מאז קרה מה שקרה, ופתאום מתברר שיש לא מעט ילדים שעלילה דרמטית (הכוללת לרוב איזה קונפליקט) מאתגרת אותם מדי, בעיקר בימים האלה, והם מעדיפים ספרים רגועים כמו זה. ופתאום התגלה לי סוד הקסם של "גאיה אוהבת את השמש".
כי זה באמת ספר מרגיע ומעודד ומענג, שעושה הרגשה טובה ושמחה, ולא מאתגר ואין בו טריגרים בכלל, וזה בדיוק הספר המתאים לילדים שהשבועות האחרונים הכניסו אותם ללחץ. הוא מתאר יום בחייה של גאיה הקטנה, וכמה היא אוהבת את השמש ונהנית מחומה ומאורה, עד שמגיע הערב ונפרדים מהשמש שאומרת לגאיה לילה טוב, והאיורים הצבעוניים של רמי טל מאירים ממש כמו השמש ועושים טוב על הלב. וכמה נעים ומנחם הדף האחרון, שבו גאיה כבר נרדמת במיטה, והמשפט שכתוב בו: "וְכָל זֶה בֶּאֱמֶת קָרָה./ גָּאיָה אוֹהֶבֶת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ,/ וְהַשֶּׁמֶשׁ אוֹהֶבֶת אוֹתָהּ/ בַּחֲזָרָה". לבני שנתיים עד שש ולכל מי שזקוק לנחמה ורוגע לפני השינה (24 עמ'), כעת במחיר השקה באתר ההוצאה.
גם וגם