הפרס הגדול
נטעלי גבירץ, יניב שמעוני
יש ספרי ילדים שהם פשוט חמודים להתפקע, כי מורגש שנכתבו ברוח טובה ונדיבה, ולכן הם עושים טוב על הלב גם לילדים וגם להורים שקוראים אותם לטף. כזה הוא "הפרס הגדול", שמספר על חנות "יד שנייה" שבה עבד סבא של מיקי, הילד שבסיפור, ואם יש ילדים שלא יודעים מהי חנות יד שנייה, מבהיר הספר מיד בהתחלה שדווקא לא מוכרים שם ידיים: "בחנות יד שנייה תמצאו חפצים במצב טיפ-טיפה משומש/ שהיו בעבר של מישהו אחד, ועכשיו צריכים מישהו חדש".
סבא עבד בחנות הזאת המון-המון שנים, ובכל פעם שמיקי בא לבקר שם, הוא הרגיש שנכנס למערה של קסמים, וליתר דיוק – "מערת אוצרות: מזוודות ובובות, תקליטים ובגדים וספרים,/ מחבטים לזבובים, מנורות עתיקות, מטריות, ציורים וסירים". ומהציטוטים הנ"ל ניכר שמדובר בסיפור ששורותיו הארוכות מתחרזות בטבעיות חיננית, כמעט אגב אורחא, מה שמוסיף הרבה כיף לחוויית הקריאה, וגם שהספר הזה עושה כבוד רב למושג הווינטג': שכן הסיפור כולו הוא שיר הלל לדברים מפעם, למנהגים מפעם, אפילו לאנשים מפעם – וזה כל כך מרענן, בעיקר בתקופה שבה רוב הציבור נוטה להוציא ישן מפני חדש ולזלזל בדברים ישנים.
והנה, יום אחד הודיעו לסבא שעליו לסגור את החנות, כי עומדים להרוס אותה ולהקים במקום קניון – כלומר, מקום המוני ומתועש, עם מוצרים חדשים ועם מותגים, הפוך לגמרי לרוח הרטרו האקולוגית והאישית של החנות. מיקי עצוב, אבל סבא דווקא לא מתייאש; כי מתברר שבחנות המרוקנת נשאר ארגז אחד, ובו אוצרות נהדרים שמחכים לבעליהם, ומיקי וסבא מזמינים את תושבי השכונה לבוא לקבל אותם! ולא נגלה במה מדובר, רק נציין שלפי האיורים, רוב התושבים שהגיעו הם זקנים, והם אכן מקבלים בחנות דברים שהיו שייכים להם מזמן, וכולם מאושרים, ומה שיפה – גם סבא מוצא לעצמו קריירה חדשה! וזה באמת עושה טוב על הלב. האיורים של יניב שמעוני נהדרים ומלאי רגש (30 עמ', ערכה: מיכל פז-קלפ). מומלץ בחום לילדי גן וראשית קריאה, כעת בהנחה נאה באתר ההוצאה.
כתר