שמלה מסתובבת
מאירה פירון
עמי והילדה המספרת הם חברים ממש-ממש טובים, כמעט כמו אח ואחות ואולי אפילו יותר. עמי והיא משחקים המון יחד, ועמי גם אוהב ללבוש את השמלות של חברתו כשהם רוקדים בחדר, ורק את השמלה המיוחדת שקיבלה מאחותה היא לא מסכימה לתת לו. אבל כשהילדה יוצאת לרגע מהחדר, עמי לובש אותה בכל זאת, ובשוּבהּ היא כועסת עליו, עד שהיא רואה איך הוא רוקד בשמלה שלה ומתפעלת – השמלה נראית עליו מושלמת, והוא רוקד איתה הכי יפֶה בעולם! ואז היא כבר לא כועסת והם רוקדים ומשחקים יחד ואפילו מלכלכים את השמלות שלהם, ולא אכפת לה. במלים אחרות – זהו ספר על אהבה וחברות, על קבלה והכלה, על הנס שבשינוי נקודת המבט, ובכלל: איזה יופי!
ואיזה כיף שסופסוף נכתב ספר כזה וצויר (להפליא! בדמויות כהות שיכולות להתאים לכל מוצא ועדה) ויצא לאור, כי לא מעט הורים בטח יצטערו שלא נכתב כשהם עצמם היו ילדים (אילו נכתב אז, לא היה סיכוי מן הסתם למצוא לו מו"ל). זה ספר שנותן תקווה, כי הוא מראה שהעולם שלנו מתקדם, ושילדים נחשבים סופסוף ליצורים אינדיבידואליים שראויים לכבוד (ולא כמו שחשבו פעם, לא כל כך מזמן, שילדים נוצרו כדי לספק את ציפיות ההורים וללכת עם הזרם). שני זאטוטים שקוראים לי סבתא וגרים בברלין קיבלו לא מכבר מחברים שקית בגדים משומשים וביניהם שמלות פרחוניות מתנופפות, שהם אוהבים מאוד ללבוש ובאים איתן גם לגן בלי שום בעיה – וזה מרחיב את הלב.
רק מה? קצת חבל לדעתי שהסיפור כתוב בגוף ראשון, מפי הילדונת. דומני שהיה עדיף לספר אותו מבחוץ – בדיוק כפי שהוא, מנקודת הראות של הילדה! – רק לא בגוף ראשון. כל השאר – מושלם, אין צורך לשנות דבר. כי דומני שקשה יותר לילדון-בן להזדהות עם סיפור שמספרת ילדונת, שגם תופסת צד בסיפור, במקום לשמוע את הסיפור "מהצד". ובכלל, כשמקריאים סיפורים לקטנטנים, עדיף לדעתי לא לספר על "אני" כשיש עלילה מתפתחת. אבל זה לא אמור חלילוש למנוע מכם למהר ולקנות את הספר הנהדר והמעולה הזה! ומאחר שחשוב מאוד לדעתי לתרגם אותו לכל השפות בעולם, הייתי ממליצה ליוצרים לשנות קודם (רק) את נקודת המבט של הסיפור. מעבר לזה – ספר יוצא מן הכלל, לבני שנתיים ומעלה-מעלה (33 עמ', 50 שקל באתר ההוצאה)
טל-מאי / ידיעות ספרים