ללכת בעקבות הלב
סוזנה תמרו
בחיים לא הייתי פותחת ספר שנראה ככה (ורדים על העטיפה ושם שנחשד מיד כרומן רומנטי או צ'יק ליט, סוגות שאני פחות מתחברת אליהן), אבל איכשהו הוא צץ לי מתחת ליד כשהיו לי עשר דקות להרוג ופתחתי אותו – וזהו, הלך עלי, לא יכולתי להפסיק. איזה ספר נהדר! לא לחינם היה לרב-מכר היסטרי, תורגם ל-44 שפות וזכה בשלל פרסים ועיטורים. כי בכל העולם יש אמהות ובנות שהתקשורת ביניהן התקלקלה והכאיבה קשות לשתיהן, ובכל העולם נוצרים סודות ובעקבותיהם שקרים ופצעים שקשה לרפא.
אלה מכתבים שסבתא כותבת לנכדתה, שאותה גידלה כבת, כי האם נהרגה בתאונה כשהילדה היתה קטנטונת. הנכדה נסעה ללמוד הרחק מאיטליה והסבתא, שחלתה בינתיים, חשה שלא יהיו לצעירה המרדנית סבלנות וחשק לקרוא את מכתביה ולהגיב להם, ולכן היא כותבת אותם במחברת ומקווה שנכדתה תקרא בהם אחרי מותה, שכנראה אינו רחוק. במכתבים היא מספרת לה כל מה שלא הצליחה לומר לה בעל פה – על ההיסטוריה האמיתית והטרגית של אמה שנהרגה, על נישואיה העגומים שלה ועל אהבתה הסודית לגבר אחר מבעלה, שהוא-הוא אבי הבת, ובין לבין היא שוזרת מראות, רגשות ומחשבות מחיי היומיום שלה.
את רוב התובנות שלה מפיקה הסבתא מסביבתה הקרובה – הטיפול בגינה ומלאכות הבית. למשל: "האדם הופך להיות דומה יותר ויותר לרדיו, המסוגל להתאים עצמו לתדר אחד בלבד. קורה לו מה שקורה לטרנזיסטורים שניתנים במתנה עם חומרי הניקוי: אף שעל הלוח מסומנות כל התחנות, כשמסובבים את הכפתורים מצליחים למעשה לקלוט רק אחת או שתיים, וכל השאר משמיעות זמזום בלבד". לדעתה זה קורה בגלל שימוש-יתר בהיגיון ובמלים, כי "כדי להבין דרושה דממה (...) המוח הופך לאסיר של המלים, שכן אם אמנם יש לו קצב, הרי זה הקצב חסר הסדר של המחשבות. לעומת זאת, הלב נושם, מכל איברי הגוף רק הוא פועל, ופעימה זאת מביאה אותו ליצור תוֹאַם עם פעימות גדולות יותר" (כמו של עצים ביער, או של הטבע). ספר נפלא באמת, לא רק לסבתות אלא גם לנכדות ולאמהות ולכל מי שאוהב אותן, מרגש ונוגע, כתוב מהלב ונכנס ללב (181 עמ', תרגמה נהדר מאיטלקית: ענת שפיצן, להשיג בחנויות הספרים).
מודן