11:11
11:11

11:11

שירה חרש

אמנם אני לא מחזיקה מעצמי מומחית גדולה לשירה, ולא קורה הרבה שספרי שירה מונחים לצד מיטתי, אבל יש ספרים שישר מתחברים לי ללב, והנה אחד מהם. ועוד לא גמרתי לקרוא אותו, כי איך אפשר לקרוא ספר שירה בבת אחת, הרי אלה כפיות מרוכזות של תמציות רגע, תמציות נפש, המינון הנכון הוא רק כמה טיפות בכל פעם, ומהספר הזה כבר גמעתי כמה וכמה טיפות וכולן דיברו אל לבי וכולן יפהפיות בעיניי, ואין לי ספק שעוד אמשיך לגמוע ממנו כהנה וכהנה.

גם שם המשוררת - שירה חֹרש (Horesh) הנכתב בכתיב חָסר מזכיר דברי שירה הנאמרים חֶרֶש, ואם תסתכלו בשני העמודים המצולמים תראו שגם צורתם של השירים היא כזו, כמו שירה חרישית, עדינה. וגם בעמודים האחרים יש חשיבות גדולה לריקותם של הדפים ולסידור הציורי של המלים המעטות על הדף, ואפילו העטיפה חרישית כל כך שבמבט ראשון נדמה שהיא ריקה לגמרי, אבל המבט השני קולט שיש פה חידה, ואיזה כיף לנסות לגלות אותה, ואפילו לא מוכרחים לפתור, רק להרגיש. למשל: "הזמן עושה את שלו/ אני את שלי/ והקהל מואר/ הראשון שמוחא כפיים/ עולה על הבמה/ ואין במה". או "כואבים לי השורשים/ לחשתי לה/ ובמקום אחר אמרו/ שירה תאחר בחצי שעה/ וכולם התיישבו וחיכו בשקט". מה אומר ומה אדבר, המלים שלה נופלות לי ישר לשקערוריות בלב שכאילו רק חיכו להן. אין לי דרך טובה יותר להסביר.

בסוף הספר כתב העורך אלכס בן-ארי מלים יפות מאוד וסיפר גם שלפני שלוש שנים יצא ספרה הקודם, "כל האמונות תפלות", בהוצאת פרדס. מי שיאהב את "11:11" בוודאי יחפש גם אותו. מתנה שקטה וחרישית לנפש אהובה שתגלה בתוכה סערות רגש עזות ועדינות, כן, יש דברים כאלה. (99 עמ')

הקיבוץ המאוחד