דג המחשבה
דג המחשבה

דג המחשבה

הילית חמו-מאיר

אני אוהבת לקרוא שירה, אבל לרוב במנות קטנות. לעתים נדירות קורה לי להתחבר לספר שירה שלם, על כל שיריו, ואני לא זוכרת מתי קרה לי שקראתי ספר שירה כמו רומן - מהתחלה עד הסוף, לפי הסדר, בלי לדלג, בלי לבחור שיר בדפדוף אקראי (תחביב אהוב), אלא מהשיר הראשון ועד לאחרון. אמנם לא בבת אחת, אלא בהפסקות (שאחריהן מדפדפים קצת לאחור כדי לשוב ולהתחבר, כמו בספר מתח) - אבל בצורה מסודרת. כי לראשונה (מזה זמן רב, לפחות) הרגשתי שספר שירה מספר לי באורך רוח את עצמו, את הכותבת שלו (שמהדהדת גם אותי, מן הסתם), מגיש לי יצירה שלמה ועמוקה שאני רוצה לקלף אותה לאט מעטיפותיה, כמו מתנה. תוך כדי קריאה וגם אחריה, שאלתי את עצמי - איך התחברתי ככה דווקא לספר הזה, דף אחר דף? ואין לי תשובה, זו כנראה כימיה, אבל ברור שגם לאיכות השירים ולסדר שלהם יש משקל. לעברית העשירה, החכמה. לזרם התודעה שכיוונו לא זר לי. למשפטים - כמעט בכל עמוד - שבא לי לגזור ולשמור, מרוב הזדהות.

קחו דוגמה: "רגע דק של אושר. פעמונים דקים פותחים/ דלתות ועוד דלתות אל נצח רגעי. אפשר/ למות ברגע כזה. מי רוצה" ("ערסל קורי עכביש"). או: "...היא/ פוערת פה כה גדול עד שרק את עצמה תוכל/ לבלוע. היא אפילו מצחיקה אם מביטים מקרוב/ בשיניים הקטנות. הן עולות זו על זו מרוב/ להיטות להיות ראשונות. מרוב רעב" ("מרוב רעב"). או "גשר רעוע תלוי בין העולם החיצוני לפנימי./ מי יעז לחצותו. רק מי שאינו רואה תהומות" ("בתחום אפשרות האוויר"). או: "אם ארוץ מהר מספיק אולי אעוף. אולי אוכל/ לתקן. אני חולפת על פני צמד שוורים והוא/ קורץ לי. אין דבר מלבד העבודה. רק היא/ תצילנו. אני רוצה להשיל את עצמי וכמו נחש/ חדש להמשיך אל הנצח".

עורך הספר, שכתב את הטקסט בגב (ר' צילום) הוא Dory Manor - ואם זה לא מעיד על איכותו של ספר שירה, אני לא יודעת מה כן. אז אם שקלתם לקנות בשבוע הספר גם ספר שירה - אני ממליצה בהתלהבות ובחום על "דג המחשבה", מתנה לעצמכם או לאשה אהובה, שבוודאי תמצא את עצמה בין דפיו. Hilit Hamou-Meir הכורסא הוצאה לאור

הכורסא