שנים טובות

מאיה ערד יודעת להיכנס לראש של הגיבורות שלה בצורה כה עמוקה, טבעית ומשכנעת שנדמה לך שאת מכירה אותן מקרוב, שמדובר בבני משפחתך או בחברים שלך מפעם, שבמקרה חיים כעת בארה"ב (כמו ערד). גם לאה, כמו נשים אחרות בספרים של ערד, מנסה לשמר איזו מידה של שליטה בחייה למרות הקשיים ומצליחה בכך איכשהו כלפי חוץ, עד שהמציאות טופחת על פניה. 50 המכתבים שהיא שולחת כ"שנה טובה" לחברותיה מתארים לא רק את תהפוכות חייה ונפשה – סביב ענייני משפחה, זוגיות, עבודה וחברוּת – אלא גם מה השתנה בינתיים בעולם ובישראל. אחרי הכל, התקופה שבין 1966 ל-2016, שבה נכתבו 50 המכתבים של לאה, היתה אולי היובל הכי מטולטל בהיסטוריה המקומית והעולמית, גם מבחינת היחס המשתנה לסוגיות פוליטיקה, מין, מגדר, מוסר וחינוך ("כשאני הייתי ילדה, היה ברור לַכֹּל שילד הוא יצור נחות. מותר למבוגרים להכות אותו, לצעוק עליו, ללעוג לו"...).