האי של סבא
בנג'י דייויס
איך לענות לילד קטן על שאלות גדולות שגם לנו אין עליהן תשובה חד-משמעית? במצבים כאלה, כשאנו עצמנו די מבולבלים (ומנסים לרוב להסתיר את מבוכתנו מאחורי ערימות של מלים), תמיד אורבת הסכנה לבלבל גם את ילדינו ואף להכניס אותם לחרדה, חלילה. מזל שאפשר להיעזר לשם כך ביצירות אמנות, שמיטיבות (לצד האמונה הדתית) לספּק נחמה במקום שבו השכל לא מסוגל לתת פתרון. והרי לכם חתיכת אמנות נדירה – ספר יפהפה לגיל הרך (מ-2016) על הנושא הטעון מכֹּל: מוות. איך לשכך את פחדיו של ילד קטן מפני המסתורין האפל, איך לרכך את העצב התהומי שחשה ילדה קטנה כשמישהו קרוב מסתלק לו לבלי שוב? זמן קצר אחרי שהספר הגיע לידיי, ילד קט במשפחתי איבד סבא אהוב, ולהבדיל גם את כלב הבית הקשיש, ונושא המוות העסיק אותו בלי הרף. אמא שלו, בררנית גדולה מאוד בספרי ילדים, דפדפה ב"האי של סבא" והתרגשה כפי שלא התרגשה מספר ילדים המון זמן, כולל דמעה בזווית העין.
כי זו באמת חתיכת אמנות: ספר שכולו מדבר בשפת הרגש, להבדיל משפת השכל, בתבונה וביופי וברגישות אין קץ – עם טקסט מועט ומדויק, כמו שירה טהורה, על רקע איורים נפלאים, מלאי חיים וצבע ושמחה, הכל פרי עטו של אמן שלא הכרתי עד אז (ומאז התאהבתי בו קשות). העלילה מתוארת בצורה ריאליסטית לגמרי, אבל מתרחשת כולה בדמיון, ושמא בחלום: הילד אריאל בא לבקר אצל סבא שלו, מחפש אותו בבית ומוצא אותו בעליית הגג, שמעולם לא ביקר בה. משם יוצאים שניהם אל סיפונה של אונייה ענקית ומפליגים בין הגלים עד לאי טרופי קטן, מעין גן-עדן שבו מבלים שניהם זמן-מה ונהנים עד שיגעון. הילד מקווה שיישארו שם לנצח, אבל מבין לבסוף שרק סבא יישאר שם, וכי עליו לחזור הביתה בספינה לבדו; "המסע נראה ארוך בהרבה בלי סבא, אבל אריאל ניווט את האונייה בבטחה הביתה".
ולא סתם הספר סומך על הגיבור הקט שיוכל "לנווט את הספינה" בעצמו ולהתמודד עם הפרידה; כי האי של סבא, אותו בלתי-נודע שאליו הולכים כל המתים, נראה בספר כמו ג'ונגל עליז ומלא חיים, וסבא נראה שם מבסוט אש. ובסוף הספר יש סוכרייה מנחמת במיוחד, בלי מלים, וזה עובד כל כך טוב שגם המבוגר המספר מוצא שם נחמה. ספר חובה בכל בית שיש בו ילדים בגיל הרך ובגיל הגן (30 עמ', תרגמה מצוין מאנגלית: יעל קליפר), 64 שקל בחנויות הספרים או באתר ההוצאה.
שוקן