אל תספר לאחיךָ

הסיפור המרכזי בספר הוא אמנם על מפגש דרמטי וסוער של איתמר (המכונה איטה) עם אשה אחרת, מסעירה ומדהימה בפני עצמה, וכולל לא מעט תיאורים חושניים להפליא, וגם כמה אנקדוטות שובבות וחמודות על בני משפחתו, אבל לב-לבו נעוץ ברומן הבלתי-נשכח שלו עם אותה מיכל. ודומני שהבנתי למה היא עזבה אותו, למרות אהבתו העצומה אליה, ובעצם בגללה. קוראים לזה "לאהוב יותר מדי" (הגדרה ממש מעצבנת, כי באהבה אמיתית אין יותר מדי), אבל בעצם מדובר לטעמי בסוג של שתלטנות, שבה הגבר מרגיש שבלי אהובתו אין לו קיום, שהוא והיא לבד בעולם, כפי שהוא עצמו אומר לה, "אין בעולם עוד גבר ועוד אשה חוץ מאיתנו", ומיכל עונה לו בחוכמה "זה לא טוב. אם יש בעולם רק גבר אחד ורק אשה אחת, לא צריך אהבה", ובצדק, כי לא כיף לאהוב ככה. כיף לאהוב מישהו שיש לו גם חיים נפרדים משלך, שיש לו עניין אחר שממעורר בו להט, שסביבו מתרכזים חייו ובו הוא צומח לו לבדו, ואת זה אין לו, לאיתמר. גם אני הייתי עוזבת אותו. אבל תקראו את הספר (262 עמ', ובאתר ההוצאה תמצאו גם פרק ראשון לטעימה). תענוג.