רק פה לא קרה שום דבר
רק פה לא קרה שום דבר

רק פה לא קרה שום דבר

פאולה אנדריאה סלע

גילוי נאות: ספר הביכורים הזה הגיע אלי כקובץ במחשב, התחלתי לקרוא אותו עם אפס ציפיות ולאושרי גיליתי כתיבה מעולה של סופרת אמיתית. נשאבתי לתוכו בתענוג, ערכתי בקלי קלות (לא היה כמעט מה לשנות) והעברתי לבתי הגדולה, לאמא שלי ולמו"לית עליזה ציגלר, ושלושתן קראו אותו ובכו. שככה יהיה לי טוב. אז מה, בגלל זה אני לא יכולה להמליץ עליו כאן? אדרבא ואדרבא.

זה ספר מטלטל, ממסטל (מלא ג'וינטים ומוזיקה טובה), כזה שעושה מסאז' עמוק ללב, כתוב נפלא, בשפת דיבור טבעית לגמרי – מונולוגים של ארבע דמויות שונות שחייהן מצטלבים אלה באלה: דניאלה, צעירה מתלבטת וקצת אבודה; אמא שלה, אלמה, שעלתה איתה (כילדונת בת ארבע) מארגנטינה של הגנרלים, אחרי שנעצרה שם עם בעלה; דן, ידיד הנפש של דניאלה, שמעדיף להיות אהובהּ; ויעל, פסיכולוגית ממוצא ארגנטיני, שהיא גם רעיה ואם לפעוטה ולתינוקת ("הערב הוא בליל מטורף של חביתות ומקלחות ובכי" – היש תיאור מדויק מזה לערב ביתי עם פעוטות?) שדניאלה מגיעה אליה לצורך הליך בירוקרטי ונפשותיהן נקשרות; וביניהם משובצים קטעי יומן קצרים שדניאלה מתחילה לכתוב בעקבות הפגישה עם יעל. לאט-לאט מתגלים סודות, חלקם קשים ואפלים, שכבות עמוקות מתקלפות, זכרונות קבורים צצים ויוצאים לאור והחושך מתחיל להתבהר.

ניכר שסלע יודעת על מה היא כותבת, כי במידה מסוימת זה גם הסיפור שלה. זה ספר נהדר על אהבה ועל חברות ועל סודות ושקרים ועל גילוי עצמי, והוא ידבר לקוראים בכל גיל – צעירים, הורים וסבים (אם לאמא שלי החמודה לא הפריע להתמוגג ממנו למרות כל העשן המתוק שמפריחים שם, זה סימן בדוק שהוא מתאים גם לסחים גמורים). הוא יצא ב-2014 וקצת התפספס בזמן אמת, אבל בקרוב ייצא ספרה השני (שגם אותו זכיתי לערוך), שהוא נפלא ואחר לגמרי, ואין סיבה שלא תקראו קודם את הראשון (398 עמ'). אוצו רוצו.

ליריקה/ ידיעות ספרים