רק פה לא קרה שום דבר

זה ספר מטלטל, ממסטל (מלא ג'וינטים ומוזיקה טובה), כזה שעושה מסאז' עמוק ללב, כתוב נפלא, בשפת דיבור טבעית לגמרי – מונולוגים של ארבע דמויות שונות שחייהן מצטלבים אלה באלה: דניאלה, צעירה מתלבטת וקצת אבודה; אמא שלה, אלמה, שעלתה איתה (כילדונת בת ארבע) מארגנטינה של הגנרלים, אחרי שנעצרה שם עם בעלה; דן, ידיד הנפש של דניאלה, שמעדיף להיות אהובהּ; ויעל, פסיכולוגית ממוצא ארגנטיני, שהיא גם רעיה ואם לפעוטה ולתינוקת ("הערב הוא בליל מטורף של חביתות ומקלחות ובכי" – היש תיאור מדויק מזה לערב ביתי עם פעוטות?) שדניאלה מגיעה אליה לצורך הליך בירוקרטי ונפשותיהן נקשרות; וביניהם משובצים קטעי יומן קצרים שדניאלה מתחילה לכתוב בעקבות הפגישה עם יעל. לאט-לאט מתגלים סודות, חלקם קשים ואפלים, שכבות עמוקות מתקלפות, זכרונות קבורים צצים ויוצאים לאור והחושך מתחיל להתבהר.