חוט הזהבה

רק בבוקר משגיחה מיה שכבר צריך ללכת לגן, יוצאת במהירות מבית סבתא עם הסליל של חוט הזהב שנשאר בידה, הולכת קצת לאיבוד, ואז נשכבת על האדמה וחולמת על סבתא כדי להיפרד ממנה, ופרפר זהב שמושך בחוט הזהב מעיר אותה ומוביל אותה "אל תוך שדות כלניות שבהם הלכו דובים,/ דרך מנהרות אגרטלים מפוארים/ בין שושנים ועצי דובדבן/ עד שהגיעו לשער הגן". איפה אמא? איפה אבא? האם לא דאגו לה? אילו היה זה סיפור רגיל, היה מקום לשאול שאלות כאלה ועוד רבות אחרות, אבל מדובר בסיפור חלומי, בהתרחשות פנימית בלבה ובדמיונה של ילדה מול אפשרות שהולכת ומתממשת של אובדן סבתה האהובה, והנחמה שהסיפור מציע היא ההמשכיות של חוט הזהב, חוט הדמיון והיופי, שאינו נעלם וממשיך לחיות בלבה של הנכדה. ספר קסום, שגם אם חלק מההורים אולי יתקשו איתו, כמוני, רוב הילדים יאמצו אל לבם (כפי שעשתה ילדונת בת חמש שהשאילה לי את הספר וכעת מתגעגעת אליו). הציורים היפים של מאיה שלייפר חלומיים וקסומים כמו הסיפור. ערכה: יעל מולצ'דסקי (32 עמ'). לבני 8-4.