12 סיפורים
ויליאם פוקנר
תוך כדי קריאה בסיפורים הקצרים של פוקנר, את יכולה ממש לשמוע איך הלב שלך נסדק: קחחחח, שלא לומר נקרע לגזרים ונשבר לרסיסים. איזה סופר אמן, איך הוא כותב חיים שלמים בכמה עמודים, איך הדמויות שלו קורמות עור וגידים ובשר ופרצוף עד שאת ממש רואה אותן מולך, ואיך את מרגישה את הדרמה והטרגדיה מפעפעות כבר מהמלים הראשונות, ואיך את רוצה להתפרץ לתוך הסיפור ולהציל, לתקן את העוול ואת חוסר הצדק. כי זה מה שקורה ברוב הסיפורים שלו - מה שקורה בעולם בכל מקום, כי ככה זה - חוסר צדק.
איך הלב הומה כשהילד הקטן והקשוח בן התשע בורח מהבית באמצע הלילה והולך עשרות קילומטרים ברגל כדי לתפוס אוטובוס לממפיס במטרה להתגייס לצבא ולהצטרף לאחיו הגדול, ואחרי שהשתולל ואיים באולר על אחד החיילים שם הוא אפילו פוגש אותו, אבל הצבא שולח אותו בחזרה הביתה במכונית עם חייל, וכך מסתיים הסיפור: "בקצב הזה נגיע הביתה עוד לפני שאני ירגיש, וחשבתי על עצמי נוסע לפרנצ'מנס בנד במכונית הגדולה הזאת שחייל נוהג בה, ופתאום התחלתי לבכות. אני לא ידעתי שאני הולך לבכות, ולא יכולתי לעצור. ישבתי שם בוכה ליד החייל. נסענו מהר". וזה רק הסיפור הראשון, אל תשאלו מה מחכה לכם בהמשך (או תקראו בצילום של גב הספר). תריסר הסיפורים מתרחשים בעיירה קטנה במיסיסיפי ועוסקים במתח שבין העבדים השחורים והאדונים הלבנים, ובין עושר ועוני, הדר וניוול - אך בעיקר בטבע האנושי, על כל צדדיו ופניו - ואי-אפשר שלא להתפעם בזמן הקריאה ממלאכת מחשבת ספרותית כזאת.
תרגמה היטב מאנגלית: Rachel Penn
הוצאת Penn Publishing, ידיעות ספרים שאוהבים