יפה נורא
יאיר גרבוז
בכל פעם שיורדת עליי עננה, התרופה הכי טובה זה לשקוע בספר של יאיר גרבוז. פעם שימש למטרה זו "בית בגליל" הנהדר שלו, וכעת הספר החדש – יפה נורא, כשמו כן הוא. אי אפשר להיות עצובים מדי כשמקשיבים לגרבוז, כלומר כשקוראים אותו, שזה ממש כמו לשוחח איתו, כי הוא שואל ועונה ומתווכח עם עצמו במקומך, חוסך לך את כל המאמץ – ופשוט מגיש לך דיאלוג מונולוגי, או להפך, ובכל פעם שאת קוראת קטע דשן כזה של הרהוריו, בתשובה לשאלות שנשאל על אמנות ועל עצמו ועל החיים, נדמה לך שבילית יוצא מן הכלל.
קחו לדוגמה את עמ' 237, בפרק ששמו 'איזה מקום תופס ההומור אצלך? – כל מקום שתָפוּס. אמוֹר לי מי אתה ואחר כך אני אגיד לך מי אתה': "לא פעם אני נשאל שאלה בזו הלשון: תגיד, למה אתה מכניס הומור לציורים שלך? לכתיבה שלך? ליחסים שלך? ואני מרצין עד כמה שאני יכול ושואל בתשובה: תגיד, למה אתה מכניס רצינות לציורים שלך? לנישואים שלך? לעבודה שלך? לחינוך הילדים שלך? ועכשיו, כשאני כותב בימי מלחמה, אחד המשפטים הכי נפוצים המופנים אלי הוא: זה לא מצחיק! עכשיו לא הזמן לבדיחות! ומתי סוף-סוף זה לא יהיה הזמן לרצינות!? ומאיפה בכלל תשיגו כל כך הרבה רצינות בשביל לסלק באמצעותה את כל ההומור? ואני כל ימַי חוזר ואומר וכותב ומצייר שההומור הוא דרגה אחת עמוק יותר מהרצינות, הוא טיפול שורש או ניתוח חירום ללא הרדמה. יש כל כך הרבה רציניים שההומור יכול היה להציל אותם וללמד אותם ולפתח אותם". וזו רק דוגמה אקראית.
הספרים של גרבוז הם כמעט היחידים שאני לא משאילה, כי אף פעם לא באמת גומרים לקרוא אותם, הם טובים לכל עת, בעיקר לעת מועקה, לא צריך לקרוא לפי הסדר, הספר בטח ייפתח כמו תנ"ך בדיוק איפה שצריך. נדמה שיש לגרבוז משהו מקורי וחכם לומר על כל נושא שבעולם – או לפחות על משהו מעניין שזה מזכיר לו. ספר מתנה לכל המשפחה – חובבי אמנות ימצאו פה המון חומר למחשבה, חובבי גרבוז ימצאו פה לא מעט הזדמנויות לצחוק ולהתמוגג, וחובבי קריאה באשר הם מוזמנים לטייל בתוך ראשו של בנאדם מתוק ופרוע, תמים ומוכשר וחכם, שחולק את מחשבותיו בנדיבות בלתי-מצויה (357 עמ', ערכה: תרצה פלור), להשיג בחנויות או בהנחה נאה באתר "עברית", שמציע גם פרק ראשון ארוך ויפה להתרשמות.
יצירה עברית