לס

ומאותו רגע הרומן שלו ניצל, כי את כל האירועים המעציבים שקורים לגיבורו הוא כותב מעתה בגוון מגוחך וקליל, ודווקא משום כך הם בוודאי מעניקים לו עומק - וכך אנחנו מבינים יותר גם את הספר שאנחנו קוראים. כי המספר הערמומי משחיל את עצמו מדי פעם לעלילה המדלגת בין יבשות, נופים, זכרונות ותקופות חיים; שכן הוא עצמו מכיר את ארתור לס, כך מתברר לנו אט-אט. ואחד הדברים הנהדרים בספר הזה הוא שנדמה שזהו יומן, ולא ספר, כי הוא מתאר כל כך הרבה דברים שבוודאי קרו באמת, כי הם כביכול לא שייכים לעלילה, אבל מוסיפים לה כל כך הרבה צבע. ואולי לכן כמעט כל ההמלצות על הספר משתמשות במלה "אנושי", ולא לחינם הוענק לו פרס פוליצר. במקרה שלו, ובוודאי כבר כתבו כך בביקורות בחו"ל, Less is much more. תרגם נהדר: יואב כץ. תענוג של ספר (272 עמ')