לב המאהב
לילי קינג
לא יודעת מה גרם לי לפתוח את הספר הזה – הרי השם והכריכה חשודים כרומן רומנטי חו"ח, גם שמהּ של הסופרת לא עורר בי סקרנות – אבל מרגע שפתחתי אותו, הלך עליי; הוא נכנס מיד לגור לי בלב, התגעגעתי אליו בכל פרידה זמנית ושמחתי על כל פגישה מחודשת, כמו עם נשמה-אחות שאכפת לך ממנה כמו מעצמך. בדיעבד ניסיתי להבין מה בגיבורה המספרת שָׁבָה אותי – מה הבטיח לי בפתיחה שלא אצטער שהתחלתי, מה בדרך הסיפור שלה הבהיר לי שלא אשתעמם לרגע? אז נדמה לי שמצאתי: אי אפשר שלא להאמין לה – לכּנות הבלתי-מתפשרת, לגילוי הלב החשוף שמחובר כל כך עמוק פנימה, ולכישרון שלה לבטא את זה כל כך יפה בכתיבה, שהלב שלך עצמך נפתח ונמס.
אז קינג אמנם כתבה כמה סיפורי אהבה מצליחים, שתורגמו לעשרות שפות והביאו לה תהילה ופרסים, אבל "לב המאהב" הוא סיפור האהבה הפרטי שלה, כפי שנרמז גם בדף הראשון ("ידעת שיום אחד אכתוב עליך ספר"), ואמא'לה, איזה ספר נפלא יצא לה. זה אכן סיפור שכולו אהבה – מהתחלה, דרך כל הערוצים והתחנות והפיתולים והכאבים והנתיבים השונים של האהבה, ועד הסוף; תקראו את ציטוטי הביקורות בתחתית גב הספר, כי הם מדויקים. קינג היא באמת "מלכת המתח המיני, הבנייה האיטית, הדחייה המְענָה של הסיפוק" כפי שקבע הניו-יורק טיימס: כי גם כשכבר ברור לגמרי מה יקרה בסוף, היא עדיין שומרת לך בשרוול הפתעה קטנה – ממש במשפט האחרון (אל תעזו להציץ! אני מתאפקת פה בכוח לא לספיילר!) – ושולפת מהכובע פתק חמוד ובלתי-צפוי, שמהדהד לך בראש גם אחרי שסגרת את הספר.
"רומן ממש גדול לא רק מתאר חוויה פיקטיבית מסוימת; הוא משנה ומעצים את האופן שבו את חווה את חייך כשאת קוראת אותו", אומרת המספרת בראיון בעמ' 177. אז קטונתי מלהגדיר הגדרות, אבל הספר הזה ללא ספק מעניק עיסוי מעולה ומעצים לשרירי האהבה של כל מי שיקרא אותו, וזה כל כך חשוב ובריא ונחוץ, תמיד ובכל עת. מה גם שזה אחד הספרים הכי כיפיים שקראתי בשנים האחרונות – שמח ומצחיק בהתחלה ואז גם עצוב ומרגש, וגם דרמטי ומותח, ובעיקר מלא רגש שסוחף אותך פנימה, עד הרגע האחרון. התרגום בסדר גמור, אבל לא נהדר, לצערי; בתרגום נהדר את שוכחת שזה מתורגם, וכאן משום מה הראש האובססיבי שלי התעקש לתרגם לי לא מעט בחזרה לאנגלית (230 עמ', מאנגלית: מעין זיגדון, עורכת התרגום: רחל פן). כעת בהנחה באתר ההוצאה, שמציע גם טעימה מהפרק הראשון.
פן / ידיעות ספרים