top of page
אלה והחברים
אלה והחברים

אלה והחברים

טימו פרוולה, זאבּינֶה וילהַרם

באחת מקבוצות הקריאה בפייסבוק נשאלו החברים לאחרונה איזה ספרים גרמו להם לפרוץ בצחוק רם בזמן הקריאה, ומיד נזכרתי בספר הילדים הזה שקראתי באותו שבוע – "אלה והטיול השנתי": צחקתי בו בקול לפחות פעמיים! גם קודמו בסדרה, "אלה והסחטן המסתורי", זכור לי כמצחיק, אבל לא בטוח שפרצתי בו בצחוק רם. בכל מקרה, מדובר בסדרה ממש מוצלחת.

מה הופך אותה למוצלחת? קודם כל, הילדה אלה היא אמנם המספרת בגוף ראשון, אבל לאו דווקא הדמות המרכזית בסיפור, והיא עושה זאת בדיוק כפי שהייתם רוצים שחברה שלכם תספר לכם מה קרה לה ולחברים שלה, דרך עיניים תמימות של ילדה. יחד עם זאת, היא מתארת הכל בצורה חכמה כל כך, שאנחנו מבינים דבר מתוך דבר גם בלי שיוסבר לנו במפורש, ובעצם גם אלָה עצמה לא בדיוק מבינה את מה שסיפרה לנו כרגע, וזה מה שהופך הכל למצחיק כל כך. לא לחינם מושווית הסדרה הזאת ל"ניקולא הקטן", סדרת הספרים הצרפתית הגאונית מאת סמפה וגוסיני, שגם בה מתוארת בתחכום הומוריסטי חבורת ילדים כאוסף של טיפוסים שונים ומשעשעים, שהקוראים לומדים להכיר אותם ולצחוק איתם ועליהם. בכיתה של אלָה, המורה המבולבל והמפוזר הוא דמות מרכזית: בספר הראשון הילדים חושדים בטעות שמישהו מנסה לסחוט אותו (כשלמעשה הוא מאוהב באחת המורות), ובספר השני אשתו הטרייה וההרה (אותה מורה חמודה מהספר הקודם) מצטרפת לטיול, למזלו הרב, כי היא איכשהו מצילה אותו שוב ושוב מלהסתבך עוד יותר.

מה יש בו, בהומור הפיני, שמושך כל כך את הלב? כפי שתוכלו לקרוא בגב הספר, טימו פרוולה הוא אחד הסופרים הכי אהובים בפינלנד וגם בעולם, ואם לא שמעתם עליו עד כה, זה מפני שהסדרה הזאת היא הראשונה מבין ספריו שמופיעה בעברית (תרגמה נהדר מפינית: דנה שולגה-רז, 58 עמ', מנוקד ומאויר בצבע, לבני 7–10), ויש לקוות שנזכה לספרים רבים נוספים מפרי עטו. להשיג ברשתות ובחנויות הספרים, כעת בהנחה באתר ההוצאה, שמציע גם פרק ראשון לטעימה מכל ספר.

קרן

bottom of page