פיפ ופוזי: הקורקינט של פיפ
פיפ ופוזי: הקורקינט של פיפ

פיפ ופוזי: הקורקינט של פיפ

אקסל שפלר

איך הוא עושה את זה יפה, אקסל שפלר (שאתם בטח מכירים גם מאיוריו לספרי ג'וליה דונלדסון – "טרופותי", "לקוף יש בעיה" ועוד), ובעצם איך הם עושים זאת פעם אחר פעם – פיפ ופוזי, שני חברים בגיל הגן, שכל ילד וילדה ימצאו בהם את עצמם. כי שפלר מפליא ללכוד בסיפוריו מצבים מוכרים להפליא מהיומיום של הטף – דהיינו, רגעי משבֵּר עם החברה או החבר – להכניס בהם דרמה בדיוק במינון המתאים, לגרום לקורא הקט להתרגש, ואז להציע לו פתרון ונחמה. כך היה בשני הספרים המקסימים הקודמים ("לילה בלי צפרדי", "החבר החדש") וכך גם הפעם.

בפתח הספר רואים את פיפ ופוזי חבוקים בעיניים עצומות, ומיד מזהים: השניים האלה באמת חברים טובים, זאת אהבת אמת! ואז מתחיל הסיפור שלנו, עם ציורים גדולים ומעט מאוד טקסט: פיפ רכב על הקורקינט שלו ועשה עליו כל מיני תרגילים מגניבים, ובדיוק אז הגיעה פוזי וממש רצתה לרכוב גם – אז היא חטפה לו את הקורקינט ועלתה עליו ונסעה לה! כן! ופיפ ממש כעס. אבל אז, אחרי כמה ציורים גדולים שבהם פוזי ניסתה לרכוב בסבבה שלה – אופס! היא נפלה. שלוש כפולות מתארות את הנפילה הדרמטית, שתעורר מערבולת רגשות מעורבים בכל קורא (אוי ואבוי! הי, בעצם מגיע לה, כן, למה היא חטפה לו?? אבל רגע, היא בוכה, מסכנה!!!) וגם בפיפ, שעובר מכעס לדאגה ואז לחמלה.

אחרי שפיפ מטפל בפוזי הפצועה, היא מתנצלת על חטיפת הקורקינט ואומרת לו תודה, ושניהם מתחבקים חזק-חזק (זה האיור שראינו בפתח הספר), וזהו! שניהם הולכים לשחק בארגז החול, ואז רוכבים הביתה יחדיו על הקורקינט, והכל בא על מקומו בשלום. והנה, בלי הטפות מוסר ובלי פטיש חמש קילו בראש ואפילו בלי יותר מדי מלים, מבינים הקוראים הצעירים שריב ואי-הבנה וכעס הם חלק טבעי ובלתי-נפרד מהחיים ומהחברות, ושלא צריך להיבהל מזה, רק לזכור שהכי כיף להשלים ולחזור להיות חברים, ושזה בעצם לגמרי אפשרי ואפילו ממש קל ופשוט. נהדר לילדי גן, מגיל שנה עד ארבע (36 עמ', מאנגלית: סיגל גפן), ומומלץ מאוד להשיג גם את שני הספרים הקודמים בסדרה.

ידיעות ספרים