לא אוכלים חברים!
לא אוכלים חברים!

לא אוכלים חברים!

ראיין ט' היגינס

תשמעו קטע: כשתרגמתי את הספר הזה חשבתי שהוא סתם חמוד ומצחיק, ולא התכוונתי להשוויץ ולהתלהב ממנו בפרהסיה, עד שבאה שכנתי המלומדת (שקראה עליו בקבוצת הפייסבוק "המלצות אמיתיות על ספרים"), ביקשה להציץ בו, התפעלה בטירוף וגם הסבירה לי בדיוק למה, ומיד השתכנעתי לגמרי והתלהבתי גם אני. לא סתם הספר הזה הפך לרב-מכר בינלאומי והיוצר שלו, ראיין היגינס, עטור פרסים. זה באמת יהלום של ספר.

קודם כל, תענוג לגלות פיקצ'ר-בוק שמנצל היטב את שני הנתיבים אל לבנו ומספר סיפור אחד במלים – וסיפור אחר, נוסף ומשמעותי, כמעין תקשורת חשאית עם הקורא, בציורים. הטקסט מספר בתמימות על ילדה (בדמות דינוזאורית) בשם פנלופי רקס, שמגיעה לראשונה לבית הספר ונאלצת לשנות את הרגליה הקודמים כדי להשתלב בכיתה, אבל בציורים רואים שהיא מנסה לעשות זאת בדרכים לא ממש מתאימות לכללים המקובלים – היא פשוט נורא אוהבת ילדים, כי הם כל כך טעימים! – מה שמעניק לכל הסיפור טוויסט משוגע לגמרי, שמצחיק ילדים וגורם להם לא לשים לב לשום מסר תת-קרקעי, ובכל זאת המסרים מחלחלים שם בצורה נהדרת.

כשפנלופי מגלה להפתעתה שהכיתה שלה מלאה ילדים, היא מיד זוללת אותם, וכשהמורה נוזפת בה היא יורקת את כולם, שלמים ובריאים (רק מצופים בריר דינוזאורי), אבל נורא קשה לה להתאפק – כפי שקשה לנגמלים מאכילת בשר לנוכח סטייק עסיסי, כנראה – והיא לא מבינה למה אף אחד לא רוצה לשחק איתה. אז אבא שלה מנסה להסביר: "לפעמים לא קל להכיר חברים חדשים," הוא אומר לה, "בעיקר אם אוכלים אותם. תביני, עמוק בפנים ילדים הם ממש כמונו, רק טעימים יותר". מה שמזכיר את האג'נדה הצמחונית-טבעונית – בעלי חיים הם יצורים כמונו, ולכן לא אוכלים אותם. בהמשך פנלופי מבינה את זה על בשרה, תרתי משמע, ולבסוף היא באמת מצליחה להתאפק בגבורה רבה! לא מפתיע לגלות בגב הספר שהיגינס עצמו צמחוני, אבל בספר יש עוד מסרים מלבד צמחונות (למשל, שלפעמים צריך להשתנות קצת כדי להסתגל למסגרת חדשה), והכל עובר בצורה מקסימה. ספר נפלא ומגלגל מצחוק לבני 7-4, כעת בהנחה נאה בסטימצקי.

ספר לכל