לא אוכלים חברים!

כשפנלופי מגלה להפתעתה שהכיתה שלה מלאה ילדים, היא מיד זוללת אותם, וכשהמורה נוזפת בה היא יורקת את כולם, שלמים ובריאים (רק מצופים בריר דינוזאורי), אבל נורא קשה לה להתאפק – כפי שקשה לנגמלים מאכילת בשר לנוכח סטייק עסיסי, כנראה – והיא לא מבינה למה אף אחד לא רוצה לשחק איתה. אז אבא שלה מנסה להסביר: "לפעמים לא קל להכיר חברים חדשים," הוא אומר לה, "בעיקר אם אוכלים אותם. תביני, עמוק בפנים ילדים הם ממש כמונו, רק טעימים יותר". מה שמזכיר את האג'נדה הצמחונית-טבעונית – בעלי חיים הם יצורים כמונו, ולכן לא אוכלים אותם. בהמשך פנלופי מבינה את זה על בשרה, תרתי משמע, ולבסוף היא באמת מצליחה להתאפק בגבורה רבה! לא מפתיע לגלות בגב הספר שהיגינס עצמו צמחוני, אבל בספר יש עוד מסרים מלבד צמחונות (למשל, שלפעמים צריך להשתנות קצת כדי להסתגל למסגרת חדשה), והכל עובר בצורה מקסימה. ספר נפלא ומגלגל מצחוק לבני 7-4, כעת בהנחה נאה בסטימצקי.