גברת בלום והגלימה

כן, ממש כך, אפילו בגיל שלוש, למה לא? וזה בדיוק מה שקורה לגברת בלום: לגן מגיעה ילדה חדשה שלא יודעת שגלימת המכשפה בארגז התחפושות בגן "שייכת בטאבו" לגברת בלום, ומשתלטת עליה לשעה קלה, לתדהמת כולם, בטבעיות ובלי לוותר. כתוצאה מכך עוברת גברת בלום הקטנה משבר ובעקבותיו תהליך מעניין, שאנחנו עדים לו בזכות האיורים המפורטים והטקסט התמציתי הגאוני – ממש מודל קובלר-רוס לטף: תחילה הכחשה ("תחזירי לי אותה עכשו!"), אח"כ כעס ("מחשבות רעות"), אחריו מיקוח (היא תהפוך את הילדה החדשה לקרפדה!), דיכאון (יציאה עצובה לחצר) ולבסוף קבלה והשלמה (כשהיא מבינה שבעצם לא קרה כלום). וכאן הטוויסט השובב: קבלה כן, השלמה – לא ממש! אחרי הכל, לוחש לנו הספר בסוף (גברת בלום שבאיור כבר שוכבת במיטה – וקורצת לנו!), "אף אחד בגן לא יודע שגברת בלום היא מכשפה אמיתית. היא החליטה לא לספר את זה לאף אחד. בינתיים". האם כאן מסתיים הספר? כן, אבל כשהופכים את הדף מגלים הפתעה, ולא אני זו שתהרוס לכם אותה. מעניין שגברת בלום המאוירת אינה נראית חמודה, בלשון המעטה, כך שלא ממש קל לחבב אותה, אבל יש לי חשד שאולי זה בכוונה, ואם אני צודקת – שאפו גדול למאייר רמי טל (41 עמ', עורכת: יעל גובר). כעת בפחות מחצי מחיר באתר ההוצאה.