כולם ראו חתול

כזה הוא הספר "כולם ראו חתול". על פניו – בקושי יש פה סיפור: "החתול התהלך בעולם, עם אזניים, כפות ושפם", ופגש בדרך כל מיני יצורים – ילד, כלב, עכבר, שועל, דג, דבורה וכו' – שכולם ראו אותו, והאיורים מראים את החתול דרך עיניהם. לקינוח, גם החתול עצמו רואה את בבואתו. ומעמוד לעמוד נוכח הקורא לדעת שכל אחד רואה את אותו החתול בצורה שונה לחלוטין (או: לחתולין). האם מישהו מהרואים "צודק" יותר מהאחרים? האם יש דבר כזה, חתול "נכון"? מי אמר שדווקא הצורה שבה אני רואה חתול היא הצורה ה"נכונה"? תורות רוחניות רבות מנסות ללמד אותנו שאפשר (וכדאי) לראות דברים אחרת, לוותר על הדרך שבה התרגלנו להסתכל על העולם ולהבין שאנחנו שבויים בתוך כלא המחשבות שלנו, ושהדרך היחידה לראות את העולם כהווייתו ולהבין אותו היא לשחרר את המחשבה שהראייה שלנו היא הצודקת ואין בלתה. והנה ספר ילדים שאומר אותו הדבר בצורה הכי פשוטה, מובנת ובהירה כל כך, שלא לומר יפהפייה. שאפו!