כולם ראו חתול
ברנדן ונזל
מעטים האנשים שמבינים כי יצירת ספר טוב לפעוטות היא מלאכת מחשבת, אמנות, שדרוש בשבילה כישרון מיוחד. המלים צריכות להיות מועטות ומדויקות, כמו שירה, והאיורים אמורים ליצור בעזרתן חוויה שלמה, מעשירה ומרחיבת-לב (ובמקרה הטוב גם משפרת דמיון, אוצר מלים והבנה). לפעמים ספר לפעוטות מצליח להעביר אפילו רעיונות עמוקים וחשובים, בלי לחפור בכלל, רק בעזרת כמה מלים פשוטות ואיורים.
כזה הוא הספר "כולם ראו חתול". על פניו – בקושי יש פה סיפור: "החתול התהלך בעולם, עם אזניים, כפות ושפם", ופגש בדרך כל מיני יצורים – ילד, כלב, עכבר, שועל, דג, דבורה וכו' – שכולם ראו אותו, והאיורים מראים את החתול דרך עיניהם. לקינוח, גם החתול עצמו רואה את בבואתו. ומעמוד לעמוד נוכח הקורא לדעת שכל אחד רואה את אותו החתול בצורה שונה לחלוטין (או: לחתולין). האם מישהו מהרואים "צודק" יותר מהאחרים? האם יש דבר כזה, חתול "נכון"? מי אמר שדווקא הצורה שבה אני רואה חתול היא הצורה ה"נכונה"? תורות רוחניות רבות מנסות ללמד אותנו שאפשר (וכדאי) לראות דברים אחרת, לוותר על הדרך שבה התרגלנו להסתכל על העולם ולהבין שאנחנו שבויים בתוך כלא המחשבות שלנו, ושהדרך היחידה לראות את העולם כהווייתו ולהבין אותו היא לשחרר את המחשבה שהראייה שלנו היא הצודקת ואין בלתה. והנה ספר ילדים שאומר אותו הדבר בצורה הכי פשוטה, מובנת ובהירה כל כך, שלא לומר יפהפייה. שאפו!
תרגמה ברגישות מאנגלית Ronnie Beck, לבני שנתיים עד ארבע (פלוס מינוס) ותענוג גדול גם למספרים הבוגרים
תכלת הוצאה לאור