קצה העולם
קצה העולם

קצה העולם

ציפור פרומקין

לפעמים את קוראת סיפור פנטזיה ואת מרגישה, מה מרגישה, יודעת, שהוא נקטף מהנצח. כמו שמרגישים כשקוראים ספרות גדולה. שהגיבורים של הסיפור אכן אמיתיים, אף שאין אנשים כאלה במציאות המוכרת לנו, ושכך בדיוק קרה להם, למרות כל האלמנטים הפנטסטיים, ושהסיפור הזה בחר בסופר או בסופרת האלה בדיוק שיקטפו ויכתבו אותו למעננו, כי אף אחד אחר לא יעשה את זה יפה ונכון כמוהם. כך בספרי מופת של גדולי הסופרים לילדים בעולם – וגם אצלנו, למשל ב"אגם הצללים" של רוני גלבפיש, ולמשל בספר הזה של ציפור פרומקין. ואולי צריך שיקראו לך ציפור כדי שהדמיון שלך יעוף כל כך רחוק, פראי ומשוחרר כמו בספר הזה.

כי הדמויות האלה – של הסבתא המשונה מכוכב חייזריה ושל עודפ'ם, הנכדה שנפלה לה מהשמים (ומעולם לא קיבלה לאכול דבר מלבד אפר כחול), ושל חסידה, האשה בעלת האף המקורי והרגליים הרזות-מדי (שרק על אחת מהן היא נוהגת לעמוד), והאשה הגבוהה עם הזקן, וראש חמור, ורב-מג פליק וכל השאר – יש להם קיום ברור ומוצדק משל עצמם, מלא חיים ונוכחות. והם באו לעולם כדי להזכיר לנו שהכל אפשרי, ושצריך רק נחישות, אמונה בעצמך וברצונותיך וידיעה שבסוף הטוב חייב לנצח - ואז זה באמת יקרה. עובדה, אם פעם היו אומרים שדברים פנטסטיים יכולים לקרות רק "כשלסבתא יהיו גלגלים" – אז בסיפור הזה יש לה גלגלים, היא אפילו נולדה ככה, והאנשים המבוהלים שפוחדים ממוזרויות ניסו לתקן אותה, אבל אז היא הראתה להם מה זה.

מה זה? תקראו בספר, ותתמוגגו. וכשתגמרו לקרוא, יש מצב שמיד תתחילו לקרוא שוב, ואז תיהנו אפילו יותר, כמו שקרה לכמה מקוראות הספר הזה. וכמו יצירות מופת אחרות, "קצה העולם" בהחלט ראוי לתרגום לשפות אחרות – ואני לא מקנאה במתרגמיו, כי איך אפשר לתרגם ספר כזה, שכולו משתעשע עם העברית של היום ושל פעם, עם שירי ילדות וביטויי ילדות ורמזים להיסטוריה ולגיאוגרפיה שלנו? לא נותר אלא לסיים בתשואות נלהבות להוצאת טל-מאי, שמחזירה את הכבוד האבוד למדף ספרי הנוער שלנו וממשיכה להוציא עוד ועוד כותרים מקוריים, ייחודיים ונפלאים לבני 12 ומעלה (183 עמ').

טל מאי