מחברת חיבור

אבל מה שגאוני כאן, מעבר לעובדה שהספר כולו מתאר מה עובר על יוגב כשהוא מנסה לכתוב את החיבור (בעודו מתמודד עם הסחות דעת אינסופיות כמו שרוך סגול שמציץ מהמגירה, כלב שרוצה לשחק איתו או חלומות בהקיץ), זה שדפי המחברת שיוגב אמור למלא מופיעים משמאל לעמודי הטקסט – ומתפקדים כוויז'ואל! כלומר, הם בעצם האיור! בהתחלה הדף ריק, כמו בכל מחברת, אחר כך (בהתאם להתקדמות הסיפור מימין) מופיעה כותרת, ואחר כך קו, ואז עוד קו, ועוד כמה מלים שאחר כך נמחקות ואחרות באות במקומן, ובמקביל, בצד ימין, מספר יוגב בגוף ראשון על מאמציו לכתוב את החיבור, ומעטר את הכתוב בשרבוטים קטנים, שכן יוגב שלנו מצייר יפה ממש כמו יוסי אבולעפיה. וכך נחשפת הקוראת לטיוטות על גבי טיוטות על דפי מחברת, שברובן יש רק כותרת וקו ואולי עוד שורה או שתיים, שנמחקות ומתחלפות והופכות לבסוף לחיבור "העיפרון הכי חד בקלמר" – שלל וריאציות מרנינות על כתם וקו (עם כמה מלים פה ושם) – שגם הוא נזנח לטובת "החיבור הכי מוצלח" שיוגב יוצר בזריזות השכם בבוקר היום האחרון להגשה, ואת הסוף לא אגלה לכם, אבל הוא ממש טוב. תענוג של ספר לכל מי שקורא בלי ניקוד, גם לגדולים (ערכה: דלית לב, כעת במבצע באתר ההוצאה)