מחברת חיבור
מחברת חיבור

מחברת חיבור

יוסי אבולעפיה

איזה ספר גאוני! כבר מהכריכה המשגעת, דמוית המחברות המקושקשות שלנו מתקופת ביה"ס, אפשר לנחש שבפנים מסתתר אוצר חמוד מארץ החמידות, ואין פלא שלא מתחשק לי להעביר אותו משולחן הכתיבה לארון, כי בכל פעם שהמבט שלי נתקל בספר, מיד עולה לי חיוך מאוזן לאוזן. נסו ותיהנו.

יוסי אבולעפיה מתחפש כאן לתלמיד יוגב כרמל, שצריך להגיש למורה תרצה "חיבור בנושא 'חיבור', והפעם זו תחרות נושאת פרסים, ובסיומה ייערך טקס מיוחד לכבוד הזוכה", וליוגב אין מושג מה לכתוב (איך אני מזדהה איתו! כי באמת, אין בעיה למרוח עמוד וחצי על כל נושא שבעולם, אבל נושא חופשי? אמא'לה, הראש שלי לפחות מתרוקן חיש קל מכל רעיון). כלומר, דווקא יש לו לא מעט רעיונות, אבל המון דברים מסביב מסיחים את דעתו, ואם אין מספיק הסחות דעת יוגב כבר ימציא אותן, העיקר לדחות את הרגע שבו יצטרך לבצע את המטלה – מצב שמוכר היטב לכל דחיין מצוי.

אבל מה שגאוני כאן, מעבר לעובדה שהספר כולו מתאר מה עובר על יוגב כשהוא מנסה לכתוב את החיבור (בעודו מתמודד עם הסחות דעת אינסופיות כמו שרוך סגול שמציץ מהמגירה, כלב שרוצה לשחק איתו או חלומות בהקיץ), זה שדפי המחברת שיוגב אמור למלא מופיעים משמאל לעמודי הטקסט – ומתפקדים כוויז'ואל! כלומר, הם בעצם האיור! בהתחלה הדף ריק, כמו בכל מחברת, אחר כך (בהתאם להתקדמות הסיפור מימין) מופיעה כותרת, ואחר כך קו, ואז עוד קו, ועוד כמה מלים שאחר כך נמחקות ואחרות באות במקומן, ובמקביל, בצד ימין, מספר יוגב בגוף ראשון על מאמציו לכתוב את החיבור, ומעטר את הכתוב בשרבוטים קטנים, שכן יוגב שלנו מצייר יפה ממש כמו יוסי אבולעפיה. וכך נחשפת הקוראת לטיוטות על גבי טיוטות על דפי מחברת, שברובן יש רק כותרת וקו ואולי עוד שורה או שתיים, שנמחקות ומתחלפות והופכות לבסוף לחיבור "העיפרון הכי חד בקלמר" – שלל וריאציות מרנינות על כתם וקו (עם כמה מלים פה ושם) – שגם הוא נזנח לטובת "החיבור הכי מוצלח" שיוגב יוצר בזריזות השכם בבוקר היום האחרון להגשה, ואת הסוף לא אגלה לכם, אבל הוא ממש טוב. תענוג של ספר לכל מי שקורא בלי ניקוד, גם לגדולים (ערכה: דלית לב, כעת במבצע באתר ההוצאה)

עם עובד