פוסטהיסטוריה
אופיר עוז
בכל פינה בבית שלנו זרוק איזה ספר מצוין שהתחלתי לא מזמן, עד שעברתי לספר מצוין אחר, וכך אני מדלגת לאורך היממה בין כמה וכמה כותרים חדשים – מצב שמחמיר מאוד לקראת שבוע הספר – ומתי אגמור לקרוא את כל הנחמדים האלה ומתי ל@&#$% אספיק לכתוב עליהם? לכן את "פוסטהיסטוריה" כמעט העברתי מיד לערמת ה"אין סיכוי", כי אני אלרגית להיסטוריה וחששתי שזה מין ספר עיוני ויבשושי. אבל פתחתי אותו בכל זאת, כי פתאום ראיתי מי הסופר ונזכרתי איך השתגעתי מרוב התלהבות מספרו הקודם "הטוב מכל העולמות", שההמלצה שלי עליו נפתחה במשפט "מזמן, אבל מזמן, לא קראתי ספר מקור כל-כך מבריק ומרתק" (אל תפספסו אותו!). ובכן, את אותו משפט בדיוק אני אומרת בלב שלם ובקול גדול על ספרו החדש.
נכון לאחרונה יוצאים המון ספרים שמתעסקים בבינה המלאכותית ביחס לעתידנו – החברתי, התרבותי, הכלכלי, הפוליטי וכיו"ב? בדרך כלל אין לי כוח או חשק לקרוא ספרים כאלה, מה גם שמרביתם דיסטופיים ומייאשים למדי, אבל את הספר הזה לא יכולתי להניח מהיד, ומרגע שפתחתי אותו זנחתי בלי היסוס את כל האחרים. כי הוא אמנם מתרחש בעתיד, וחלק מהדיאלוגים בו מתנהלים עם יצורים לא-אנושיים, אבל זה הספר הכי אנושי וחיובי שקראתי לאחרונה, והוא לגמרי רלוונטי להווה שלנו. תקראו מה כתוב בכריכה האחורית ותבינו למה.
כי ההצעות שהוא מציע בשם פרויקט ה-AI, המתפקד כאן כציר העלילה, אמנם נשמעות הזויות לגמרי – למשל, שבני האדם יצטרכו ויתרגלו לִחיות בלי המון דברים שהעולם שלנו סובב סביבם – אבל הבִּינָםּ (כך נקרא הפרויקט) מספק לכל החלטה הסבר הגיוני ומשכנע, שככה יהיה לי טוב. יש כאן כמה וכמה עלילות מעניינות ומעוררות מחשבה, הכתיבה משובחת להפליא, והספר מסתיים בנימה לאו דווקא פסימית, או כמו שכתוב עליו בגב: הוא "מציף שאלות של מוסר, תודעה מלאכותית, רצון חופשי, וּבְמָה – למרות הכל – מוֹתַר האדם מן הבּינָם" (236 עמ', ערכה: תמר ביאליק, כעת בחצי מחיר באתר ההוצאה). אוצו רוצו, ותנו אותו גם לבני הנוער החביבים עליכם; מצב כבד שגם הם יעופו עליו.
כנרת-זמורה