משעמם לי
מייקל איֵאן בְּלק + דֶבּי רידפֵּת אוֹהִי
מוזר לחשוב על שיעמום בימים כאלה, כשהפרופורציות של כולנו השתנו לבלי הכר, ונדמה ששיעמום הוא מותרות שאף אחד לא יכול להרשות לעצמו. ועדיין, חבל לא להמליץ על ספר מתוק ומצחיק מאוד שנקרא "משעמם לי", בעיקר אחרי ש-ג' בן הארבע ביקש מאמא ומסבא וממני ומכל מי שהסכים לקרוא בו יחד שוב ושוב, ואחר כך ישב וסיפר אותו לעצמו בעל פה, והעדיף אותו על פני ערמת ספרים אחרים, כך שבהחלט התרשמתי.
זה מתחיל בילדונת חמודה שמתלוננת שמשעמם לה, ואז צץ מולה תפוח אדמה – ובעיניו הילדה עצמה משעממת! וכשהיא טוענת בתוקף ש"ילדים זה כיף" הוא אומר לה "תוכיחי" (בקטע הזה ג' מתגלגל מצחוק, כי הצליל של "טוחיחי" באמת מצחיק, במיוחד כשלא מכירים את המלה. הסברנו לו שזה "תשכנעי אותי שאת צודקת"), ומכאן הסיפור תופס כיוונים חמודים ומפתיעים, וגם הציורים גאוניים ממש. עוד עֵרך מוסף – מיעוט הטקסט והחזרה על המלה "משעמם" בשלל צורות גראפיות עוזרת מאוד לפעוטות שמתעניינים באותיות לזהות בדפי הספר מלים שלמות. נסו ותיהנו.
כילדה, לא זכור לי שאי פעם התלוננתי על שיעמום, וגם לא בנותיי בילדותן, גם כי תמיד היה לנו משהו שנחמד לעשות או לקרוא, ואולי בעיקר כי לא היו לנו מסכים זמינים שמעניקים סיפוק קל ומהיר למכוּרים ויוצרים תחושת ריקנות כשהם כבויים; ואולי קל יותר לילדים שפחות זקוקים לפריקת אנרגיה ומרץ ולא ממש סובלים כשגשם בחוץ או סתם אי-אפשר לצאת החוצה (יא אללה, איך כל משפט כזה ישר מקפיץ טריגרים, אלף סליחות). בקיצור, זה ספר שמספק אתנחתא מבדרת ומתוקה עם זאטוטי הבית, שישמחו להגיד בקול "משעמם לי" לא כתלונה, אלא כבקשה לקרוא יחד בספר, והתרגום של מיכל לבינסון מעולה ממש (24 עמ', כעת בהנחה באתר ההוצאה). לבני 3–5.
מטר