דרכים חלופיות

כך מתחיל הסיפור הראשון, מעין משל קצר על החיים: "פעם, לפני המון שנים, היה הֶלֶך שיצא לו למסע. היה זה מסע קסום, אשר נדמה ארוך מאוד בראשיתו וקצר מאוד במחציתו. זמן-מה פסע בשביל אפל למדי מבלי שפגש נפש חיה, עד שלבסוף נקרה בדרכו ילד יפה. ההלך פנה לילד ואמר, 'מה אתה עושה כאן?' והילד אמר, 'אני תמיד שקוע במשחק. בוא לשחק עמי!' כך שיחק ההלך עם הילד כל היום כולו, והשניים היו מאושרים מאוד. השמיים היו כחולים כל כך, השמש בהירה כל כך, המים נוצצים כל כך, העלים ירוקים כל כך, הפרחים מקסימים כל כך, והם שמעו ציפורים שהפליאו כל כך בשירן ופרפרים שרפרפו בהמונם עד שהעולם כולו זרח מרוב יופי". כשההלך מאבד את הילד, הוא פוגש עלם שאומר לו "אני תמיד לומד. בוא ללמוד עמי!" ואז איש צעיר, שאומר "אני תמיד מאוהב. בוא לאהוב עמי". אחריו מגיע ג'נטלמן שמשיב להלך "אני תמיד עסוק. בוא להיות עסוק עמי!" ההלך מטייל איתו זמן רב, שבמהלכו הג'נטלמן נפרד מילדיו בזה אחר זה, בתיאור תמציתי להפליא שכל מלה בו קורעת לנו את הלב, וכשההלך מאבד אותו הוא פוגש זקן היושב על גדם עץ, ולשאלתו משיב הזקן, "אני תמיד נזכר. בוא להיזכר עמי!" ושתי הפסקאות האחרונות כל כך יפות שבא לי לבכות.