הבה להבא 0024

זה לא אומר שאני תומכת בכל ההשמצות והלכלוכים השנונים יותר-או-פחות שהעורך כרמלי מפזר בנדיבות ובלי חשבון בעמודים הראשונים של החוברת הכתומה על אושיות תרבות נחשבות בעבר ובהווה – עורכים, סופרים, משוררים, מו"לים וכיו"ב – שלעתים זהותם מוסווית-כביכול מאחורי כינויים שקופים ומצחיקים להתפקע; אני כן אומרת שאם לא לוקחים ללב (ולמה לקחת ללב, לכל הרוחות), פשוט תענוג לקרוא את זה, מה עוד שהכל כתוב היטב וערוך לעילא, ומי שמושמץ פה כדאי לו לשמוח שזכה לפרסום חינם עסיסי כזה בחוברת החדשה, ושסופסוף מתעורר כאן קצת רעש ורכילות בענייני תרבות, הידד! זה באשר להקדמה. באשר לכל השאר, מה אומר ומה אדבר, להפתעתי קראתי את כל החוברת מ-א ועד ת', בלי להחסיר שורה, בשקיקה הולכת וגוברת – מתי קראתי בעבר חוברת שלמה של משהו מכריכה לכריכה? – וכל הקטעים מעולים בעיניי: שירים נהדרים של שני פוקר ("כְּמוֹ שֵׁבֶט בַּלֶּחִי,/ כְּמוֹ שׁוֹט, חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה חוֹרֶשֶׁת רָעָה/ כִּי עָלַי לְהָמִית נְפָשׁוֹת"), ג'רמי פוגל ("אִיכִילוֹב הוֹ אִיכִילוֹב/ רוֹצֶה לָמוּת בְּאִיכִילוֹב"), עמנואל יצחק לוי ("בְּתוֹךְ נְשָׁמָה/ מֵתָה/ שׁוֹכֵן אוֹחַ חַי"), עמית בן עמי ("אֲנִי זוֹרֵק לָאֲוִיר מַסּוֹר חַשְׁמַלִּי/ וּבֵינְתַיִם בּוֹדֵק אֶת הַמֵּייל") ואחרים, סיפורים מרתקים (של תמר רפאל, עומר ולדמן, ג'ושוע כהן ועוד) שלא יכולתי להפסיק לקרוא, שורות של יואב עזרא ("כָּתַבְתִּי שִׁיר וּכְבָר הַפֶּלֶא בְּעִצּוּמוֹ") ועוד מיני תופינים ויזואליים וקריאים שכאלה, אבל מה אני מפרטת פה כשאתם יכולים לקבל ה-כ-ל באתר של "הבה להבא" בלחיצת מקש אחת, ו/או לקבל את החוברת המודפסת, בחינם?