SWIM
גון בן ארי
מתי בפעם האחרונה קראת ספר שגרם לך להיות שונה משהיית לפני שקראת אותו? שפתח לך בנונשלנטיות אגבית לגמרי כמה חלונות בראש אל נופים מפתיעים, עוצרי נשימה? לי זה לא קרה הרבה מאוד זמן. אז SWIM הוא ספר כזה, חד-משמעית, כל עוד באים אליו בראש פתוח. אחרת חבל בכלל להתחיל, יש מספיק ספרים מעולים אחרים לקרוא, דלגו בכיף, גם אני כמעט דילגתי. אז אם ניגשים אליו בראש פתוח, אי אפשר שלא להיקסם ממה שעשה פה הבנאדם האמיץ והקורן שכתב את הטקסט המדהים הזה ומאיך שהוא כתב אותו.
קודם כל, איך. בן-ארי, שבמקרה גם נראה כמו נסיך (שלא מודע לנסיכיותו), עומד מולך ולא סתם מתפשט, כמו שעושה כל מי שכותב ספר שקשור איכשהו לחייו, כל אחד וסגנון הסטריפטיז שלו, אלא אשכרה מקלף מעצמו את העור בטבעיות גמורה, גם אם לעתים בפראות, אבל בלי לעשות מזה עניין, ומראה לך את כל הבפנים, וכל זה גם בלי שמץ של פוזה, ותוך כדי משתף אותך בתובנות מהממות על אותיות האלף-בית העברי שנגלו לו בעודו מתפלפ (מלשון flip, נטרף) ובכלל על החיים ועל אהבה ועל דיכאון עמוק ועל אמונה ואמון ועל הפער בין מה שקורה בפנים לבין מה שרואים בחוץ. וזה כתוב בכישרון כתיבה אדיר, מיוחד במינו, בשפה הכי מדוברת ובסלנג הכי עכשווי אבל גם בעברית יפהפייה באמת, כשהוא מזגזג בין סיפורים שקרו לו בחיים לבין אותן תובנות וכמעט בלי שום פילטרים. וזה כל כך מעניין, ואמיתי, ומתוק וחריף וחכם שמסכים להיות גם הכי טיפש בעולם, שאי-אפשר להפסיק לקרוא.
בקיצור, יצאתי מהספר אחרת משהייתי כשנכנסתי אליו, שזה מה שאני תמיד מחפשת בכל יצירה שמזדמן לי לחוות, בכל סרט ובכל הצגה ועכשיו גם בספר. ובינתיים גם שמעתי הרצאה של בן-ארי וראיתי קליפים והקשבתי לראיונות ולשירים שלו עם מקהלת זולת ואני יודעת שאמשיך לעקוב אחרי כל מה שהוא עושה (זהירות, סטוקרית) והלוואי שאהיה בסביבה כשיתבגר כי הוא ממש צעיר וירוק ובעוד 20 שנה בטח יהיה הרבה יותר מעניין להקשיב לו. אם יש לכם ראש פתוח, אל תחמיצו (ערכה: יערה שחורי, 408 עמ')
כתר