צ'אדור נוטף מי גשם
צ'אדור נוטף מי גשם

צ'אדור נוטף מי גשם

ריטה

את הספר היפה שכתבה הזמרת ריטה על ילדותה סיימתי לקרוא ביום העצמאות, ככה יצא, והיה בזה משהו סמלי, אם תסלחו לי על הקיטש. כי אחרי הזכרונות מילדותה המוקדמת בטהרן, על צבעיה העשירים וניחוחותיה, ריטה מספרת בו על שנותיה הראשונות בארץ כילדה לא מקובלת, דחויה בשל היותה "פַּרסית", ומיד עולים בי זכרונות על אליהו הנחמד מהכיתה שלי ביסודי, שזכה לכינוי "פרסי-מֶדוּנִי" רק מפני שמשפחתו עלתה מפרס, וכולם היו שרים לו בלעג "דו-רה-מי-פה-סול-לה-סי, אליהו הפרסי". ועם זאת התנחמתי מעט בידיעה (ותקנו אותי אם טעיתי) שכיום אף מורה לא היה מרשה תופעות כאלה בכיתתו.

מעבר לסמליות הנ"ל, וגם מעבר לסקרנות הטבעית לקרוא על ילדותה של דיווה מפורסמת ואקזוטית כמו ריטה, פשוט תענוג לקרוא את הספר. אני מודה שלא פתחתי אותו מיד, מתוך דעה קדומה שהמו"ל בטח הוציא אותו "בעזרת השם", כמו שאומרים, אבל אז נתקלתי בהמלצה החמה של ירון פריד במעריב (לבחור יש מקלדת מכושפת, הלוואי שאזכה להספד מפרי מקלדתו בבוא היום) ואצתי-רצתי, ולא התחרטתי.

כי אכן, הספר כתוב בכישרון סיפורי מיוחד במינו, מלא חן עסיסי ומתיקות תמימה, וגם בקטעים שבהם ריטה מתארת אירועים קשים, על הכל פרוש צעיף של ראיית עולם נדיבה, שמרחיבה גם את לבה של הקוראת (ערכה: צרויה להב, הוצ' מודן, 144 עמ'). באתר "עברית" אפשר לרכוש עותק דיגיטלי או מודפס בהנחה נאה ואף לקרוא פרק ראשון. מומלץ בחום!

מודן