כשסבא אליהו היה קטן (3)
ינץ לוי
אילו חי ינץ לוי בימי קדם, בטח היו מכתירים אותו למכשף הסיפורים של הילדים. לא פשוט בימינו ללכוד קשב של ילדים שיודעים לקרוא בעצמם, ולרובם כבר יש טלפונים חכמים והסחות דעת בשפע ואין להם סבלנות לשבת ולקרוא, בטח לא ספרים ארוכים, ובטח לא אם אין בהם פנטזיה. אבל כאמור, מדובר במכשף – כזה שיודע לטוות סיפורים מהפנטים, ודומני שאלה על סבא אליהו הם הכי חזקים שלו עד כה. כי דווקא כשמדובר לא בעולמות פנטסטיים או בגיבורים דמיוניים, אלא בסיפור מהחיים, על סבא אליהו כשהיה קטן וחי עם הוריו בעוני מחפיר בתל אביב של פעם, לוי מצליח להפוך קש (מציאות קשה) לזהב. עובדה, הספר אך יצא וכבר הפך לרב-מכר.
אולי מפני שהדמות הראשית היא בעצם אבא של ינץ לוי, כלומר סבא אליהו של הילדים שלו, ומאחר שמכל ספריו של לוי עולה קשר עז ועמוק במיוחד למשפחתו (ר' "תוחלת החיים של אהבה", ספרו הנפלא למבוגרים), שזורה בסיפורים האלה מידה עצומה של אהבה ואולי אפילו תחושת שליחות – לסַפֵּר לדורות הבאים שפעם אנשים באמת חיו כאן ככה, כמו הוריו העניים של סבא אליהו הקטן, שמגורשים מביתם הדל ונאלצים לישון בחוץ, מתחת לעץ תות, כדי שיהיה להם קצת צל – ועם כל הצרות והקשיים והמחסור, ולמרות רוע הלב והאטימות שהם נתקלים בהם, הם שומרים על צלם אנוש, ועל רוח טובה, ועל רצון טוב, מה שקשה לומר על רוב הדמויות האחרות בסביבתם.
הפעם נוספת לעלילה דמות מקסימה במיוחד – חדווה בן יקר, בת-דודתו של הילד העשיר והרשע שהתנכל לאליהו בספרים הקודמים – היחידה בכיתה שקולטת את אליהו ומתחברת אליו בשיא הטבעיות, ובהשראתה אליהו מגלה בעצמו תושייה וכוחות יצירתיים שלא ידע שקיימים בו, ויחד שניהם מצליחים להתגבר על כל מיני קשיים ולהוסיף למציאות את מה שנדרש לה כדי להתרומם: שמחת חיים ואמונה בטוב, בלי שמץ דידקטיות. הציורים היפים של אבי בלייר ממש קופצים מתוך הדף מרוב רגש והבעה, וכל זה הופך את הסיפור לכיף טהור. יש לי רק תלונה אחת בקשר לספר הזה: אי אפשר להירדם איתו! אני רגילה שהספרים הכי יפים עוזרים לי להירדם בקלות, עוד לפני סוף העמוד, והפעם – העפעפיים סירבו לצנוח והיד רק רצתה להפוך עוד דף, שערורייה! מכשף, כבר אמרתי? עוד ספר נהדר בסדרה נהדרת (174 עמ', מנוקד, ערכה: נועה מנהיים), לבני 5–10.
כנרת, זמורה