אורי ומלך החושך
נתי בית
אופס, עוד רגע חנוכה (לא ייאמן איך הזמן נעצר מאז 7 באוקטובר, כפי שהראה המעצב יוסי אוחיון בפוסטר השחור והמצמרר שלו עם התאריך 57.10.23), ואוטוטו יהיה מאוחר מכדי להתלהב מהספר החדש של משורר הילדים המוכשר נתי בית לכבוד חג האורות, שמגיע אלינו באחת התקופות החשוכות של המדינה שלנו. הספר נכתב ואוּיַר והוכן עוד לפני אוקטובר, כמובן, אבל כמו שקרה ללא מעט יצירות שנוצרו לפני אותה שבת שחורה, היא מתאימה באורח פלא מצער למציאות החדשה – כי אין כמו ספר הילדים הזה להאיר את חנוכה תשפ"ד, בחרוזים נהדרים ובציורים מלאי חיים ורגש וגעגוע.
הסיפור נפתח בערב חג סגרירי: "חורף, רוחות, גשם וקר,/ אבא עדיין לא בא, לא חזר" – והילד אורי דואג: "אולי הדֶלק באוטו אזל?/ אולי התפנצ'ר לו פתאום הגלגל?" אמא מרגיעה אותו: "ילדי, אל תדאג,/ אבא יגיע, היום ערב חג", אבל אורי מסתכל בחלון ומדמיין איך מלך החושך משתלט על העיר, ומתמלא חרדה שמא אבא נלחם בצבאו של אותו מלך רשע, ואז מחליט להילחם בו בעצמו, וגם האחות הקטנה רוצה להצטרף למלחמה, אבל לפני שהם מספיקים להתחיל נשמע פתאום רעש מכיוון הדלת, היא נפתחת לרווחה ו...
כן, זה אבא! והוא הביא סופגניות! ויחד איתו בא הסוף הטוב, ממש בזמן כדי לכבות את כל החרדות ולהמתיק את הלב ואת הפה בנחמה, והמשפחה מדליקה את החנוכייה ורואה איך כל החלונות מסביבם מוארים ואיך בכל מקום מברכים ושרים ומשחקים בסביבון, ובציור האחרון רואים שציורי החרדות של מלך החושך וצבָאוֹ שבספר משולבים בעצם בציוריו של הילד אורי, ואז מדפדפים לאחור ומבינים טוב יותר את האיורים מלאי הרגש של כרמל בן-עמי. בספריו המעולים האחרים של נתי בית ניתן אמנם למצוא חריזה מהוקצעת ומבריקה יותר (וגם קצת חבל שאמא של אורי לא מתייחסת לפחדים של בנה הקטן מלבד להגיד לו "לא לדאוג", שזה בערך הדבר האחרון שכדאי לומר למי שאינו רגוע), אבל השילוב בין עולם הדמיון למציאות ולטקסט נוגע ללב, מרגש ועובד נהדר. וכמו תמיד אצל נתי בית, העברית היפהפייה שלו לא עושה הנחות למלים קשות ועדיין הכל מובן מההקשר. יופי של מתנה לחג לבני 3–7, בעיקר לכל המשפחות העצובות, כדי לזכור שסוף האור לְנַצֵחַ, כי לא ייתכן אחרת, אין מצב (כעת בהנחה באתר ההוצאה).
הקיבוץ המאוחד