הלילה הארוך ביותר
אשכול נבו
יש לי וידוי מצמרר. אל תצחקו. עד שלשום לא קראתי כלום של אשכול נבו, מס יבות מטופשות להחריד, לצערי: הבחור פשוט יפה מדי. לא נראה לי הגיוני שחתיך מושלם כמוהו, עם לוק של דוגמן או שחקן קולנוע, יכול להיות סופר טוב. ועוד עם שם כזה מעוצב, כאילו גזרו אותו מז'ורנל, מה זה פה? נכון, חטאתי בדעות קדומות בלי לבדוק אם זו אמת, בושה וחרפה, אבל ככה היה. עד שלשום.
שלשום בא חבר לבקר ואמר: "קראת את אשכול נבו החדש? שמעתי עליו דברים טובים!" עניתי שמעולם לא יצא לי ולא יודעת אם ייצא, והחבר הניד ראש בצער. למחרת היום הגיעו ספרים מההוצאה וביניהם "הלילה הארוך ביותר". המממ, אמרתי בלבי ופתחתי לתומי את הספר. ומאותו רגע קרה לי משהו שמזמן לא קרה לי: מת העולם. עזבתי הכל. היו לי אלף דברים לעשות, אבל הייתי חייבת לבלוע את הספר הזה בשלוּק אחד, כי הוא כתוב כל כך טוב! כי הוא כל כך מעניין! איפה הסתתר הסופר המוכשר הזה עד היום? אה, הוא לא הסתתר, סליחה, ההפך הוא הנכון.
מה עוד אני יכולה להגיד לכם? אם תכננתם לקנות ולוּ ספר אחד בשבוע הספר, הנה מצאתם אותו. כי הוא סוחף, וחכם, ומסתכל לנו ישר בעיניים, וגם קורץ לנו מדי פעם ומחייך אלינו מלא, ופותח לנו חלונות למקומות שאולי שכחנו להביט בהם, ומציב לנו מראה שלא כואב להביט בה בסך הכל, אדרבא, אפילו נעים, והכל קורה לך מול העיניים, והכל מרתק כמו מגנט. על מה? תקראו את גב העטיפה בצילום, הכל שם נכון לגמרי. הוא בנוי בתחכום עדין, מפתיע שוב ושוב בקטנה, מדגדג במקומות הרגישים, נוגע פה ושם בפנטסטי, כל כך נהניתי שאין לתאר. אלמלא חיכו לי בכל פינות הבית עוד שלל ספרים שראוי להתלהב מהם, הייתי מתחילה מיד לקרוא אותו שוב, מהתחלה. נשבעת (219 עמ', ערכה: נועה מנהיים, כעת בהנחה באתר ההוצאה).
זמורה