קוקולקה
לאנה לוקס
מה נורא יותר: לאבד אהבה הורית בגיל צעיר מאוד, או לא לדעת בכלל מה זה הורים? רק בגיל שש בערך גילתה הילדונת המכונה קוקולקה (בובה ברוסית) שלכל אחד בעולם יש אמא, ושילדים יוצאים מהגוף של אמא שלהם. עד אז היתה בטוחה שילדים משוטטים ביערות עד שמישהו מוצא אותם ומביא אותם למעון הילדים, ושם הם מחכים שמישהו יאמץ אותם. לא היה לה מושג שהיתה לה אמא, ומי שהכין אותה לחיים היו החיים עצמם, אכזריים ובלי פילטרים.
רגשית, אם כן, זה ספר לגמרי לא קל. סמירה הקטנה, שמוסרת בו דיווח ישיר על חייה באוקראינה ובגרמניה מגיל חמש עד שלוש-עשרה, נכנסת לך ללב תכף ומיד – אולי בגלל הפער בין התום הילדותי הטוטאלי שלה לבין הסביבה העבריינית המחרידה שבה היא חיה. לכן היו קטעים בקריאה שהייתי מוכרחה להניח את הספר, מרוב דאגה לקטנטונת הזאת, מרוב חשש שבעמודים הבאים יקרה לה משהו שלא אוכל לעמוד בו, ו"בגדתי" בו מדי פעם עם ספר קליל יותר. אבל לא יכולתי שלא לחזור אליה. איזה ספר!
ואיזה סוף – כזה שאחריו את סוגרת את הספר ולא יכולה לעשות שום דבר, רק לבהות קצת בחלל לפני שתמשיכי בחייך. ושלא תבינו לא נכון, זה לא בדיוק "סוף רע": אדרבא, חייה של סמירה משתפרים מאוד בדפים האחרונים; אבל זה סוף "מהחיים", בלי אשליות. כמו כל הספר הזה. התרגום של אברם קנטור יוצא מן הכלל. באתר "עברית" אפשר להתרשם מהפרק הראשון ולרכוש עותק דיגיטלי או מודפס בהנחה.
ספריית פועלים