קונטרפונקט
קונטרפונקט

קונטרפונקט

אנה אנקוויסט

בעקבות "המרדימנים", ספרה האחרון של הסופרת ההולנדית המשובחת, נזכרתי בספרה הקודם והמפעים, האוטוביוגרפי ביותר מבין ספריה, שטרם המלצתי עליו כאן. זהו אחד הספרים הכי טובים ומיוחדים שקראתי בשנים האחרונות; יצירת מופת קטנה, שמגיעה קומפלט עם פסקול. אנקוויסט אורגת בו בהרמוניה מושלמת את שלל כישרונותיה וכישוריה (מספרת, משוררת, פסיכואנליטיקנית ופסנתרנית קלאסית) לכדי יצירה מרהיבה, שוברת לב; כי הסיפור שלה מתפוצץ מרוב רגש, ועם זאת הוא מאופק להפליא ובנוי בדייקנות של ארכיטקט.

לדמויותיה אין שמות; הגיבורה נקראת האשה או האם, ילדיה הם הבן והבת ובעלה הוא האב. האם מתאמנת על וריאציות גולדברג של באך, ו-32 פרקי הספר מקבילים לקטעי היצירה ונקראים בשמם, וכל תרגול של וריאציה הוא טריגר לקרעי זכרונות על הבת, מהעבר הרחוק והקרוב, ואט-אט מבין הקורא שהסיפור שלפניו הוא בעצם אלגיה, וגם מעשה תרפויטי, כי הוא נכתב בעקבות אסון אובדנה (האמיתי) של הבת. במקביל למוזיקה הגאונית של באך, שהגיבורה-הסופרת חוקרת אותה באצבעותיה המנגנות ובלבה ובמחשבותיה, היא חוקרת לעומק גם את השכול שלה ואת כל מה שהוא מחולל בנפשה, בניסיון ללכוד במילותיה את הבת שאיבדה, את העבר שלא ישוב ואת העתיד שכבר לא יתרחש. כתיבתה חפה לגמרי מרגשנות ועם זאת ספוגה ביָגון, שכלתנית ומדודה ועם זאת אישית וסובייקטיבית כל כך, שנדמה שזהו יומן הכתוב בגוף ראשון. אך לא כך הוא.

כדי לחוות אותו במלואו, כדאי ללוות את הספר בפסקול שעליו הוא מתבסס (בביצועו המאוחר של גלן גולד, למשל). בראש כל פרק מובאות התיבות הראשונות של הווריאציה התואמת, כך שאפשר לזהות אותה בקלות בהאזנה (גם בעזרת תיאוּרֶיהָ של האם המנגנת, למי שאינו קורא תווים), ובתום הקריאה מומלץ מאוד להקדיש עוד 47 דקות כדי להקשיב ליצירה ברצף תוך דפדוף חוזר בספר, כל פרק מול הווריאציה שלו, ולהתרגש כמו שצריך עד הסוף המדמיע. לא קראתי את ספריה הקודמים והמצליחים של המחברת, אבל כעת אין לי ספק שארצה לקרוא את כולם. התרגום של רן הכהן מעולה. מתנה נפלאה – בעיקר לשוחרי באך ופסנתר ולמי שחווה שכול ואובדן, אבל לא פחות מזה לכל מי שמעריך ספרות משובחת. 212 עמ', כעת בהנחה גדולה באתר ההוצאה, מהרו פן תאחרו

הספרייה החדשה/ הקיבוץ המאוחד