קונטרפונקט

לדמויותיה אין שמות; הגיבורה נקראת האשה או האם, ילדיה הם הבן והבת ובעלה הוא האב. האם מתאמנת על וריאציות גולדברג של באך, ו-32 פרקי הספר מקבילים לקטעי היצירה ונקראים בשמם, וכל תרגול של וריאציה הוא טריגר לקרעי זכרונות על הבת, מהעבר הרחוק והקרוב, ואט-אט מבין הקורא שהסיפור שלפניו הוא בעצם אלגיה, וגם מעשה תרפויטי, כי הוא נכתב בעקבות אסון אובדנה (האמיתי) של הבת. במקביל למוזיקה הגאונית של באך, שהגיבורה-הסופרת חוקרת אותה באצבעותיה המנגנות ובלבה ובמחשבותיה, היא חוקרת לעומק גם את השכול שלה ואת כל מה שהוא מחולל בנפשה, בניסיון ללכוד במילותיה את הבת שאיבדה, את העבר שלא ישוב ואת העתיד שכבר לא יתרחש. כתיבתה חפה לגמרי מרגשנות ועם זאת ספוגה ביָגון, שכלתנית ומדודה ועם זאת אישית וסובייקטיבית כל כך, שנדמה שזהו יומן הכתוב בגוף ראשון. אך לא כך הוא.