מוכנה מוכנה
אורית גידלי ועֹמֶר הופמן
הספר הזה הוא מופת של חמידוּת. את העלילה אפשר לסכם במשפט אחד: לפנינו אפרוחית שלדעתה היא כבר מוכנה לצאת לעולם ולהיות עצמאית, ולעומתה שושלת שלמה של אמהות שדוגרות לה על הראש וסבורות שהיא טועה, וכי עליה לחכות. הרעיון הזה מובע בכל מיני דרכים מצחיקות להתפקע, בעיקר בציורים שמראים את ערמת התרנגולות הענקית שרובצת לאפרוחית על הראש, זו דוגרת על זו שדוגרת על זו ואין רואים את הקצה, ואת תגובותיהן המבוהלות להכרזותיה מלאות התעוזה של הקטנה. וגם אם משל האמהות הדוגרות יפתיע איזשהו קורא רציונלי-להכעיס, הרי אין ספק שהנמשל ברור כשמש לקהל היעד: למרות מחאותיה של הקטנטונת ("אני כבר מתעוררת לבד", "אני כבר מוזגת לי קורנפלקס לבד", "אני כבר סוחבת לבד דברים ממש כבדים" וכו'), הרי לא היא תחליט מתי תגיע שעתה, אלא מי שמעליה, שעליה החליטה מי שמעליה, וכן הלאה, עד קץ כל הדורות.
לרעיון הזה יתחברו כל פעוט ופעוטה, וגם כל הורה שישים לב לערמה המקרטעת והמתפרקת של האמהות הנרעשות מתעוזתה של האפרוחית, הזועקות בעצמן שוב ושוב "אמא'לה" ונושאות עיניים אל הדוגרת שמעליהן. ולכן זה ספר כל כך כיפי, כי בכל כפולה מאוירת מחכות המון הפתעות קטנות וחמודות לכל הצדדים, כאלה שהופכות כל קריאה חוזרת לתענוג מחודש, והסוף הוא כל כך טוב ומנחם שישר מתחשק להתחיל את הספר מהתחלה. וכמובן, אחד הדברים הכי חמודים בספר הוא כפל המלים, המתבטא גם בשמו: מלבד המוטיב החוזר "מוכנה-מוכנה" (בניגוד לסתם מוכנה), יש פה גם "יודעת-יודעת" (בניגוד לסתם יודעת), "גבוה-גבוה" ועוד דוגמאות לאותו נוהג לשוני ישראלי אופייני משהו-משהו, שבעיני האפרוחית שלנו משויך לעולם המבוגרים. ואם בהתחלה היא מודיעה שהיא שונאת את הנוהג הזה, עד מהרה היא מאמצת אותו בעצמה, וכך קורה לה גם בתחומים אחרים; כי כשנעלם הצורך למרוד, הפרופורציות מסתדרות מחדש ואפשר לראות מה באמת חשוב לנו בחיים.
הורים רבים מחפשים בספרי הילדים שורה תחתונה – מה זה בא ללמד? ובכן, המון דברים. בין השאר, שיש סדר בעולם, שלכל דבר זמן משלו, ויום אחד הזמן הזה מגיע, וכשזה קורה את יודעת-יודעת – וזה בהחלט אחד השיעורים הכי חשובים שאפשר ללמוד בדרך להתבגרות – ושאחר כך, כאמור, אפשר כבר להירגע. רק שקשה מאוד להירגע מול האיורים המרנינים של עומר הופמן, שקופצים החוצה מכל דף, מלאי חיים ועזוז וקריצות ורגש, שלא לומר צחוקים למכביר (למשל כשהאפרוחית אוכלת קורנפלקס ואומרת "הי חתיך!" לתרנגול של קֶלוֹגְס שעל הקופסה). ושורת המחץ שמצוטטת על גב הספר טובה לקוראות ולקוראים בכל גיל: "גם מי שגדול-גדול ומוכן-מוכן צריך לפעמים-לפעמים ועכשיו-עכשיו את אמא שלו". כן כן (ערכה: יעל גובר, 48 עמ', לבני 3–6, כעת במבצע באתר ההוצאה).
כנרת זמורה