היינו יכולות לנסוע
מעין רוגל
איזה ספר נהדר, ואיזה סיפור אהבה חשוף וסוחף ומרגש, ודווקא כי הוא מתרחש בין שתי נשים. ואם נדמה למישהו שצריך להיות לסבית כדי להתרגש מסיפור אהבה בין שתי נשים, הרי זה כמו לחשוב שצריך להיות סיני כדי ליהנות מסיפור טוב שמתרחש בסין. אדרבא: בזכות הספר הזה הבנתי לראשונה ולעומק כמה זה אחר, סיפור אהבה בין נשים, ועוד כשאחת מהן חולה מאוד, כך מתברר, ובעצם נוטה למות, אבל גם בלי קשר – כמה רוך ונדיבות ויופי יש באהבה ההדדית הזאת, שלא יכול היה לקרות, לא כך, אצל זוג הטרו.
ברגיל אני נוטה להתרחק מספרים שהדמות המרכזית בהם חולה סופנית, אבל כאן נשאבתי פנימה, כי מעיין רוגל מצלמת במסירות את כל מה שקורה להן לאורך המסע המשותף הזה כמו בסרט שחור-לבן, וגם אם הסוף ידוע מראש הרי הדרך כל כך אמיתית ואמיצה ויפהפייה. וכי המספרת לא חוסכת מאיתנו ומעצמה דבר על רגשותיה, פחדיה, כעסיה, ובהדרגה גם אַת הקוראת מתאהבת בללי, אהובתה החולה הגיבורה, איך אפשר שלא – ובעיקר כי הספר כתוב בכישרון אדיר, אדיר.
בהתחלה את קוראת לאט, מתוך עניין, אבל מרגע שהמספרת נכנסת לאקשן, על החיים ועל המוות, את לא יכולה להפסיק לקרוא. "היינו יכולות לנסוע" – והנה אנחנו נוסעות, בהתחלה לפורטוגל, ואחר כך לעוד כל מיני מקומות בהחלטה של רגע, וחבל לספיילר פה עוד פרטים, פשוט תנו לה לקחת גם אתכם לטיול הזה, שבו היא נוסעת יותר פנימה מאשר החוצה ומתפשטת בלי פחד עד הסוף. איזה ספר (עריכה מעולה: טל ניצן, 303 עמ'). להשיג ישירות אצל המחברת ב-20 ₪ בלבד פלוס דמי משלוח, בלינק המצורף.
כרמל